עמית היקרה!! באתי אלייך עם "איך" אני פותרת איזו בעיה, מוציאה איזו "אבן מהנעל" בשביל הבלתי נגמר שלפניי. ומה עשית? הראית לי איזה שביל יפיפה זה! באיזו דרך עוצרת נשימה, בחרתי ללכת ואמרת לי: הנה ה"למה" שלך, הנה הדרך שלך, ואת באמצע הדרך ה*וואו* הזאת. ואז קלטתי שאני לא מסתכלת על הנוף בכלל כי נתקעה לי אבן קטנה בנעל, שלא רצתה לצאת! והבנו ביחד שאני אשחרר אותה והיא תצא בעצמה והיא תכלס משמעותית פחות חשובה מהעולם האדיר הזה שאני עושה בו את צעדיי. אשתף אותך גם שמאוד מהר אחרי שעצרתי להתפחלץ מהנוף, ה"אבן" כצפוי מתחילה למצוא את דרכה החוצה. וכבר בימים הקרובים - הרבה לפני שאסיים לעשות את כל מה שאני רוצה- בדיוק #באמצע של זה - אני ממשיכה להגשים את החלום שלי! האש שלי חזרה לבעור לי. ת ו ד ה. התנעת את המנוע!