איזו כותרת מעניינת הא? אבל נשבעת שזה העסיק אותי בחודשים האחרונים. אמנם אצלי אני זאת שיזמתי את הפרידה, אבל היא הגיעה אחרי הצטברות של תחושות דחייה לאורך הקשר. ואולי בכלל תחושת החוסר הזאת, הגעגוע למגע, לחום, למחמאות מסוג מאוד ספציפי שקורות בתוך מערכת יחסים רומנטית – כל אלו גרמו לי להרגיש שאני חייבת לעשות משהו כדי להרגיש "שווה"!
אבל מה?
אז האינסטינקט הראשוני שלי היה להיכנס לאפליקציית הכרויות ולראות עם מי אני יכולה לצאת לדייט? להתחיל להתכתב? להחליק ימינה?
כן כן , עשיתי את זה. האמת? גם יצאתי לדייט איזה חודשיים וקצת אחרי הפרידה. היה גם אחלה דייט. אבל זה עוד לא היה זה. והיה עוד דבר שהפריע לי.. הגוף החמוד שלי.
אני לא יודעת לשים את האצבע מה בדיוק היה שם – אם זו הייתה בעלייה במשקל, או שיער הגוף שלי (שגם "חטף" בתוך מערכת היחסים האחרונה שלי האשמות שווא על לא עוול בכפו)? אולי אלו פשוט תחושות הגיוניות ולא נעימות. בכל מקרה, החלטתי להמשיך בכל הכוח.
אז הזמנתי הלבשה תחתונה חדשה – ממש עשיתי מנוי כזה שמקבלים כל חודש סט אחר. זה היה מרגש ומלהיב, להתלבש "סקסי" בשביל עצמי.
אבל זה פשוט הגיע קצת.. איך צדי צרפתי אומר? "ליד". הגזרה לא ישבה בול, הייתי צריכה מידה יותר ואפילו זה הגיע קצת קרוע. אז החליפו לי בסוף, אבל זה המשיך להיות נחמד בלבד ולא הפתרון.
בנתיים הבחורה שיצאתי איתה לדייט האחד הכיפי, הספיקה לנפנף אותי. אפילו עשיתי דייט בפייסטיים עם מישהי אחרת ש.. גם נפנפה אותי! ופתאום קלטתי שכל הקטע הזה של לצאת עם א.נשים זה ממש טריקי – כי אני יכולה – לחוות עוד דחיה! מה זה החרא הזה? אני לא נרשמתי לחוג הזה ייקום יקר! אני רציתי להרגיש נחשקת ושווההההההההההההההההההההה!
"די תעזבי אותי תותית – אני רוצה להגיע לייאוש מוחלט"
אז הגעתי אליו. אל הייאוש המוחלט. לא רציתי כלום. פרשתי מהחוג הזה.
עד שהגיעו הקראשים.
כמו פטריות אחרי הגשם. קראש ועוד קראש ועוד קראש. מתאבססת עד מעל הראש, לרוב בנשים, לפעמים הן קטנות ממני ב-6 שנים, לפעמים מגוברות ממני באותן 6 שנים. כולן "כוכבות" בדרכן. הפעם הן ממש במרחק נגיעה. ישראליות, תל אביביות, ממש כמעט אפשרי והגיוני ונגיש ועם זאת – אוקיינוס של חוסר היכרות מפריד ביננו.
כן להתחיל? לא להתחיל? איך מתחילים? מה אומרים? לבקש ממכר משותף להיות קופידון? אולי אני פשוט אגיב על איזה סרטון?
חברים וחברות יקרים – אני כאן לספר שניסיתי וגם ניסיתי אבל גם לא רציתי. לא רציתי לפוצץ לעצמי את בועת ההתאהבות. לא רציתי שוב להירשם לחוג הזה עם האותיות הקטנות המעצבנות שלו: "תיתכן חווית דחייה כשאת מנסה כפרה". די די. אני לא רוצה.
אני לא מוכנה לשלם את המחיר, לטעום את החמוץ הזה, ובכלל, לא נראלי ששם מחוץ ללב שלי נמצאת התשובה. גם אם היא עצמה סקסית ויפה.
האמת, זה קטע, להתאהב באישה. כי להסכים לראות בנשים יופי וסקסיות, לימד אותי כל כך הרבה דברים:
- קלטתי שמה שמושך *אותי* זה לפעמים דברים שבכלל לא "למדתי" שהם סקסיים אצל נשים: בטחון עצמי, ארגזי כשרון, פתיחות, כנות ואומץ. מלא מלא אומץ. נשים דעתניות מלאות באנרגיה, יפות שמרשות לעצמן ללבוש מה שבא להן ולהתנהג איך שבא להן. וואו. כמעט התפוצץ לי המוח כי אלה כל הדברים בי שאני המון זמן מנסה לצמצם. רק שלא אשאר לבד. פתאום זה מה שמדליק ומושך אותי אל נשים אחרות.
- אחד הקראשים שלי היא זמרת צעירה ובאחד הקליפים היפים שלה היא מפהקת ועין אחת שלה נשארת סגורה (יא חשבתי שרק לי זה קורה!). היא לא מנסה להסתיר את זה. פשוט מפהקת תוך כדי הקליפ. פתאום זה היה נראלי כל כך יפה. אימלה. משהו בי שאני מנסה להסתיר כל החיים – כמה זה יפה? אולי זה בכלל יפה.. גם עליי?
- מה זה סקסי? מה זה לרצות להיות סקסית *בעיניי*? ניסיתי בכלל? מה זה אומר עבורי? איך זה מרגיש בגוף שלי? כמה אפשרויות יש שם שעוד לא חקרתי? אולי מחשוף ושמלות זה רק סוג אחד של סקסיות? אולי חולצות אוברסייז ושרשראות צ'אנקיות זה גם ממש סקסי?
או. פה חשדתי שעליתי על משהו. אבל אל דאגה – אני עדיין #באמצע. מעירה לאט את האש שבי . האש שרוצה להשתולל ומפחדת לשרוף את העולם. אולי אני כבר יודעת איך לתת לה לבעור בלי לשרוף? אולי היא מעולם לא שרפה אף אחד ורק פחדתי זה מה שיקרה?
אולי נסכים לזרוח ולבעור, אולי יש מישהו או מישהי שבדיוק נדלקים ומתאהבים באנשים כמונו? אולי רק ננסה ונגלה ביחד שאני צודקת?
